ביארנו במאמר אחר, שלגבי חברה החותמת על היתר עיסקא אין בזה חסרון של "היתר עיסקא כללי" שהתנגדו לו חלק מהפוסקים [וחייבו לעשות היתר עיסקא פרטי בכל עיסקא ועיסקא], כי אצל חברות שהכל מתנהל ע"י פקידים ובצורה ממוחשבת, בהכרח שהגדרת העיסקאות נעשית ע"י החלטה של ההנהלה, וכל זמן שההנהלה לא ביטלה את ההחלטה, כל העיסקאות מתפרשות על פיה.

אמנם יש לעיין, במי שנרשם ל"מכון היתר עיסקא למהדרין" פעם אחת, האם הוא צריך בכל פעם שעושה עיסקא של ריבית לחשוב שהוא עושה אותה על פי היתר עיסקא, או שמספיק שנרשם פעם אחת ומחליט כעת לגבי כל העיסקאות העתידיות שהם יהיו על פי היתר עיסקא.

סברא לומר שאין חובה לפרש בכל עיסקא שהכוונה על פי היתר עיסקא

ומסתבר לומר שאין צריך לחשוב בכל פעם על ההיתר עיסקא, שהרי כל הקונה אג"ח הוא בהכרח כפוף לכללי והגדרות החברה, ולהגדרות האג"ח שנעשו ע"י החברה, וגם אם אינו מודע לכולם. ואף שלגבי אנשים שלא נרשמו במכון אין אנו סומכים על סברא זו, היינו מפני שמתחילה כשהחברה קבעה הגדרה זו שכל מעשיה על פי היתר עיסקא, זה היה חוסר תוקף משפטי כלפי כלל המשקיעים, כיון שלא הודיעו להם על כך ויש להניח שלא היו מסכימים. אבל כאן שהחברה התחייבה באופן מיוחד כלפי משקיעים מסויימים שמעוניינים בכך, ושהביעו את רצונם לזה ע"י רישום במכון, א"כ יש כאן החלטה ברורה ותקפה מצד החברה כלפי משקיעים אלה, ומי שנרשם למכון הרי מחליט להכליל את עצמו בסוג משקיעים אלה, ושוב מסתבר לומר שכשמשקיעים אלו יקנו אג"ח הרי זה מתפרש על פי הכללים שהם בעצמם קבעו לעצמם, בין מצד החברה בין מצד המשקיעים.

ניתוח הטענות נגד היתר עיסקא כללי, ונפק"מ בנידון זה

וכשנעיין עוד בעיקר הטענות שנאמרו נגד ההיתר עיסקא הכללי, ניווכח שהם לא שייכים בנידון זה.

כשנרצה לסכם את הטענות שהעלה הגאון ר' אהרן קוטלר על "היתר עיסקא כללי" הרי הם מתחלקים לשני טענות עיקריות.

  • האחת, שלמרות שהצהיר פעם אחת שרצונו בהיתר עיסקא אין בזה מספיק הוכחה שבכל פעם שיעשה עיסקא עם ריבית ולא הזכיר את ההיתר עיסקא, שכוונתו לעשותה על פי היתר עיסקא.
  • השנית, שאין בכח הודעה חד צדדית לקבוע עיסקא הצריכה הסכמת שני הצדדים, ואפילו אם יזדמן שגם הצד השני הצהיר כן, אין זה מועיל כיון שכל אחד לא ידע מהצהרת חברו.

הנה הטענה הראשונה אינה שייכת כאן כמו שכתבנו, כי החברה הגדירה היטב את האג"ח כלפי משקיעים מסויימים, והמשקיע הצהיר שהוא משייך את עצמו להגדרות אלה בכל קניה וקניה, א"כ אין צורך לפרט הדבר בכל פעם מחדש.

הטענה השניה ודאי לא שייכת כאן, כי הרי הודעת החברה והמשקיע היא מראש כלפי צד שני מסויים וברור, שהנתונים האישיים שלו ידועים לו עכשיו או יהיו ידועים לו אח"כ.

דין חנות ועסק שנרשם למכון

אמנם יש לעיין לגבי חנות ועסק שחתם על היתר עיסקא ונרשם למכון, ואח"כ עשה עיסקאות עם אנשים שנרשמו ג"כ, אם שייך סברות אלה. כי הרי חנות אינו כחברה שהחלטות דירקטוריון מחייבת עסקי החברה, אלא הוא סתם גילוי דעת של בעל חנות שרצונו להתנהל לפי היתר עיסקא, והעלה החלטה זו על הכתב. וכיון שאח"כ הוא עושה עיסקאות שסותרות גילוי דעת זה, אינו ברור לומר שהכל מתפרש על פי ההחלטה הראשונה. ואמנם הטענה השניה אינה שייכת גם בחנות, כיון שההחלטה היא ביחס לאנשים מסויימים שגילו או יגלו דעתם בעתיד, אבל עדיין יש לפקפק על עיקר הגילוי דעת מצד הטענה הראשונה, בין מצד בעל החנות ובין מצד הלקוחות. ומ"מ יתכן שגם חנות דומה קצת לחברה שמתנהלת על פי כללים ונהלים, ויתכן שזה תלוי בגודל החנות ובמספר הפועלים.

דין אדם פרטי שנרשם למכון

ואם אדם פרטי חתם על היתר עיסקא ונרשם למכון, ורוצה שכל עיסקא שיעשה עם אדם פרטי אחר שגם נרשם למכון, שהכל יהיה על פי היתר עיסקא, זה ודאי אינו דומה לחברה ולחנות, וצ"ע אם ניתן לסמוך על זה למעשה.

ובכל זאת, הוכנס לשטר הרישום גם ההתקשרות של אנשים פרטיים, כדי להציל מאיסור רבית בכל מה שאפשר, אבל כאמור אין לסמוך על זה לכתחילה.